אחד הדברים היפים בצילום זה היכולת לחצות גשרים ולגעת באנשים אחרים. היכולת שלך כצלם לעלות חיוך על פנהם של אנשים זרים לחלוטין ולהתחבר אלהם כאילו אתם מכירים כבר שנים.

הצילום יוצר חיבור מידי בין אנשים שלכאורה אין להם דבר במשותף, אני עוסק בצילום כבר מס' שנים ואני מצלם תחומים רבים, ארחיב עלהם את הדיבור בפוסטים נוספים, אך התחום שאליו אני הכי נמשך והכי אוהב הוא צילום אנשים, ילדים, נוער ומבוגרים. היכולת שלי כצלם ליצור חיבור מיידי עם אדם שפגשתי רק לפני שניה, היכולת שלי לגרום לו לשתף פעולה ולהוציא ממנו חיוך ולהעמיד אותו בצורה שלא חשב שיעשה זאת, לגרום לו להתסכל בצורה קצת שונה על אותה שניה בדיוק הם שגורמים לי הנאה מרובה.

האתגר האמיתי הוא לגשת לאדם ברחוב שמעולם לא פגשת ולא הכרת ולגרום לו לשתף פעולה עם המצלמה, או יותר נכון איתך. תמיד שאני מלמד כיצד ניגשים לצלם אדם ברחוב, אני מסביר דבר אחד ברור, המחסום והחשש של הצילום הוא גדול יותר אצל הצלם מאשר אצל המצולם.

אם הצלם מגיע מחוייך ועם ביטחון הוא יכול לסחוף אחריו כמעט כל אחד, המחסום האמיתי הוא אצל הצלם וחשוב מאד שהדבר יהיה ברור, והדבר נכון לא רק בצילום הוא נכון להרבה תחומים בחיים, כמה פעמים לא ניגשתם לבוס לבקש העלאה כי חשבתם שהוא יסרב, כמה פעמים לא ביצעתם דבר מה כי פחדתם לקבל סירוב ומה קרה בסוף, לא הלכתם, לא קיבלתם העלאה, לא קיבלתם את הפרוייקט שרציתם, ולא השגתם את הבחור או הבחורה שכל כך רציתם.

כמו שאני אומר אם לא תיגשו ותבקשו בטוח שלא יגידו לכם לא אבל גם בטוח שלא יגידו לכם כן. אם כך הדבר הראשון שצריך לעבור בדרך לתמונה שבה המצולם שהינו אדם זר לכם לחלוטין הוא המחסום האישי של הצלם. ההכרה שברגע שחצית את הגשר הכל אפשרי וחציית הגשר היא הכרחית, לפני מס' חודשיים באחד השיעורים שהעברתי פנה אלי אחד התלמידים ואמר לי שהוא הלך ותרגל את כל מה שהסברתי בשיעור ומתוך 4 אנשים שאליהם הוא פנה בבקשה לצלם אותם 3 אמרו לו לא!!, אני עניתי לו שהוא לא צודק...., "איך לא צודק" הוא שואל אותי "הרי אני דיברתי איתם", "התשובה פשוטה", עניתי לו, "מתוך 4 אנשים שפנית אלהם 1 אחד אמר לך כן!!!", כמו כל דבר בחיים גם כאן דרוש לנו תרגול ואימון עצמי, לא תמיד נצליח בפעם הראשונה, וככל שנתמיד ונלמד לעבוד על עצמנו התהליך יהיה הרבה יותר קל והתוצאות לא יאחרו לבוא...

על מה ומי ולמה בהמשך......